ודע כי הכתוב הזה כולל שני ענינים גדולים שכל אחד מהם כולל העליונים והתחתונים, ואלו הם האותיות והפרנסה שאין לך דבר בעולם שלא יהא נכלל בצורות עשרים ושתים אותיות, וגם אין לך דבר נמצא בעולם בין העליונים בין התחתונים שלא יהא צריך פרנסה שכל מי שצריך קיום מזולתו הרי זה פרנסתו, וכבר ביארו לנו חז"ל (ברכות ד ע"ב) מעלת המזמור תהלה לדוד שהאומרו שלש פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, וגילו לנו עיקר הטעם בהיותו כולל האותיות והפרנסה, האותיות הוא מסודר באלפ"א בית"א והפרנסה שכתוב בו (תהלים קמה, טז) פותח את ידך וגו', והנה הכתוב הזה יכלול את שניהם כי עשרים ושתים אותיות התורה רשומות בו והוא מדבר בענין הפרנסה, ומזה דרשו חז"ל (מכילתא בשלח ויסע ב) לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן, וקבלה ביד חכמים כי כל האומר פרשת המן בכל יום מובטח לו שלא יבוא לעולם לידי חסרון מזונות:
רבינו בחיי, שמות פרק ט"ז, פסוק ט"ז
כתב רבינו בחיי ז"ל: שקבלה ביד החכמים כי כל האומר פרשת המן בכל יום שלא יבא לידי חסרון מזונות. ומצאתי בדברי מקובלים שסגולת פרשת המן לאומרה שנים מקרא ואחד תרגום, ואם בא לידי מדה זו שנחסר מזונו הוא לשלימות טובתו, כי בעולם החסר נחסר לחמו ומזונתו והנה שכרו אתו ולפניו פעולתו אשר עין לא ראתה אלהים זולתו.
(שבט מוסר, פרק מ)
ז"ל מורי בירושלמי דברכות איתא כל האומר פרשת המן בכל יום מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו וכו' ומפרש עד עשירית האיפה עכ"ל וכתב בית יוסף כדי שיאמין שכל מזונותיו באין לו בהשגחה:
פרישה, אורח חיים סימן א
טוב לומר פרשת המן ופרשיות הקרבנות בכל יום. וכתב בספר הישר לרבינו תם (עי' תשב"ץ קטן סי' רנו; פרישה אות יד) שהקורא פרשת המן שנים מקרא ואחד תרגום בכל יום – מובטח לו שלא יחסרו מזונותיו. וכן טוב לקרות פרשת העקידה (שם סעי' ה). ואחר כוונת הלב הן הדברים.
חסד לאלפים, סימן א אות ח
יש נוהגים לומר בכל יום [ביחיד] פרשת עשרת הדברות ופרשת המן, אך אין מנהגינו לאומרם. ומכל מקום סגולה טובה היא לפרנסה לומר בכל יום פרשת המן.
ילקוט יוסף סימן א אות מ"ב
ואחר כך יקרא פרשת המן על סדר בנחת ובטעמים, ויתפלל ויתחנן יזמין פרנסה לכל כלל עמו ישראל ופרנסתו ופרנסת בני ביתו בכללם, בנחת ולא בצער, בכבוד ולא בבזוי, בהיתר ולא באיסור, שיוכלו לעבוד עבודתו וללמוד תורתו בלי טרדה ומחשבה, כמו שזימן לאבותינו מן במדבר בארץ ערבה וציה ועסקו בתורתו, ככתוב בתורתך (שמות ט"ז, ד' ל"ו) ויאמר ה' וגו'. ואם היא שגורה על לשונו יכול לאמרה על פה כדרך שאנו קורין קריאת שמע וכיוצא בו.
ספר סדר היום
ואפשר שלזה כיוונו במאמרם כל האומר פרשת המן ובאופן שהאמירה יהיה לגבוה, לעורר לבו להתחזק בעצמו בחינת הבטחון, עד שידמה בנפשו בכל יום ויום בלתי אפשרי לטעום אפילו טעימה קטנה, ואפילו במוכן ומזומן בתוך ביתו לא נחשב בעיניו, כי אם ממתין עד שינתן מבי מלכא, כאשר מאז אוכלי המן היה ג' סוגי אנשים, אותן האנשים שלבם שלם בבטחון בהורדת המן, זכו ונפל המן אצלם בלי שום טרחא, ובינונים בתוך המחנה, כפי ערך בטחונם גרמו לעצמם קצת טרחא להטרד להביא טרפם לביתם, וחסורי מהימנותא הרחק מהמחנה להטרידם בטרחא יתירה, והכל לערך בטחונם וככה ראוי לכל בר דעת לברור לו חלק יפה להחזיק בעצמו מדות הבטחון, והיינו באמירה לגבוה פרשת המן באופן המבואר, ולהיות שמתחזק אצלו הבטחון, אז נעשה כלי מוכשר ומוכן לקבל ויבטח שלא יחסרו מזונותיו לעולם.
אור המאיר, פרשת בשלח
וזהו למען יראו את הלחם, כלומר שיהיו תמיד דבוקים בחכמה שהוא נקרא ראיה, וימתינו שם, ויצפו לתשועת ה' שיביא להם מזונם מהעולם אשר הוא למעלה מן חכמה, ובראותם את הלחם אשר ירד להם מן השמים, או שיאמרו בכל יום פרשת המן, בזה ימשיכו את הטובה שעשה השם יתברך במדבר בכל יום ויום, רק שיאמינו באמת שהוא זן ומפרנס לכל, ומכין מזון לכל בריותיו, מן העולם אשר הוא למעלה משכלו.
אורח לחיים, פרשת בשלח